מכתב מההורים
יפעת יקרה שלום,
הגענו אלייך אחרי לא מעט התלבטויות, בעקבות התנהגותה של אדווה בתנו האמצעית שהדאיגה אותנו מאד:
אדווה כעסה לעיתים קרובות, על כל דבר שביקשנו ממנה היה לה מה לומר והדבר היחיד שהוציא ממנה חיוך היה בילויים עם חברותייה, שבהם היא עשתה לעיתים גם דברים שאנחנו לא מסכימים להם.
הרגשנו שהתקשורת אתה הופכת מסוגרת או נאבקת יותר ויותר.עיקר המחלוקות ביננו היו בנושא שעת החזרה הביתה. אדווה לא הסכימה אף פעם עם שעת החזרה עליה סיכמנו איתה ותמיד היה ויכוח סביב זה שהסתיים בבכי בטריקת דלת ובחזרה בשעה מאוחרת יותר מזו שסיכמנו.
וזה עוד מבלי לדבר על ההחמרה במריבות עם האחים שלה, כל היום, על כל דבר ובצעקות.
ניסינו איתה הכול, עונשים, מתנות ופינוקים. כלום לא עזר.בשיחה שעשינו עם אדווה הבנו שגם היא לא מרוצה מהמצב, שיש לה לא פחות טענות כלפינו ושגם היא הייתה רוצה שהמצב בבית יראה אחרת.
אז החלטנו להתקשר אלייך.מההתחלה הבנו שהשינוי שצריך לעשות הוא משפחתי והשילוב של עבודה נפרדת עם אדווה, עבודה נפרדת איתנו ועירוב של כל המשפחה בנקודות מסויימות נראה לנו נכון.
אדווה קלטה מיד שהיא יכולה לסמוך עלייך וחיכתה לפגישות איתך בכל שבוע.
כבר אחרי הפגישה הראשונה כשאדווה נתבקשה לשתף אותנו במשהו שעשיתן יחד בפגישה שמנו לב שזמן רב היא לא דיברנו ברוגע כזה בנושא חשוב ומהותי.
אדווה למדה להרגיע את עצמה כשהיא כועסת, בלי לחפש אשמים. לחזור לנושא כשהיא רגועה ואז לחפש פתרונות.
אדווה למדה ולימדה אותנו לתת יותר מפרשנות אחת לכל סיטואצייה ומכאן גם להציע דרכי תגובה שונים למצב.
אדווה למדה לקחת אחריות על הזמן שלה ועל הדברים שהיא רוצה לעשות בזמן שלה.אני כותבת לך עכשיו חצי שנה אחרי שסיימנו את הפגישות איתך ורוצה לספר לך בהתרגשות שהחיים במשפחה שלנו חזרו להיות נעימים, אנחנו יודעים לפתור מחלוקות, להתמודד נכון עם כעסים, מבינים יותר את אדווה ואת האחים שלה ויש ביננו ההורים שיח על הדברים ועל צורת ההתנהלות מול הילדים.
אדווה מגלה עצמאות מול הדברים שהיא צריכה לעשות, משתפת אותנו במה שעובר עליה ונהנית לבלות גם איתנו כמשפחה.גם הקשר איתך אחרי שסיימנו את התהליך היה חשוב לנו ולאדווה ושמר על ההרגלים החדשים שרכשנו.
על זה ועוד רוב תודות.
"השקעת זמן בילדיכם חשובה יותר מכל השקעה אחרת שתעשו בחייכם"
