בלוג

הבוקר התוכנית הייתה לארוז ולצאת לכיוון לוס אנג'לס, אבל רצינו עוד קצת מסן דייגו, אז פשוט נסענו חלק ממסלול ה- Scenic Drive שמכיל את אתרי התיירות המרכזיים. טיילנו קצת בקורונדו שזה חוף מקסים עם מרינה ומדשאות ומשם לקראת הצהריים התחלנו את הדרך ללוס אנג'לס. בבוקר, כשכתבתי במחברת/ יומן שלי שמתי לב שאנחנו באמצע המסע המשפחתי…

הגענו לסן דייגו! זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. ברגע שהגענו הרגשנו את הנינוחות והאווירה הקלילה שיש בה. או אולי זאת הדרך הארוכה אליה שהפכה את ההגעה לכל כך מרגיעה ומרגשת. החלק השני של הנסיעה על כביש מספר 1 תוכננה ל-6 וחצי שעות נטו, נמשכה 11 שעות וכללה 7 עצירות לאוכל, שתיה והתרעננות. כבר 10 ימים…

בבוקר כבר שפתחתי את הנייד הבנתי שמשהו רע קרה. שלוש שיחות שלא נענו מאמא שלי ובקבוצה של בני הדודים שאלה מבהילה "מתי הלוויה?" אתמול לפני שהלכתי לישון דיברתי עם אמא שלי והיא לא סיפרה לי כלום. עכשיו בדיעבד אני נזכרת שאבא שלי לא ממש דיבר איתי ושלא כהרגלו אמר שהוא עייף והעביר אותי לאמא שלי.…

הבוקר ליאורי קראה את הפוסט בבלוג מאתמול ואמרה שאהבה את איך שזה כתוב. מאד ריגש אותי לשמוע את חוות דעתה. היא המליצה גם לאופיר וחיים לקרא. אני שמה לב שאני נהנית מהכתיבה. לפני השינה ומידי פעם בדרך אני לוקחת את המחברת וכותבת משהו שעולה לי לראש. חווייה, מחשבה, רגש, תובנה… זה נותן מימד נוסף למסע…

בוקר האחרון שלנו בסן פרנסיסקו התעוררנו מוקדם. לארוז, להתארגן ולצאת לנסיעה למונטרי. חברים מהארץ התקשרו ושאלו מה קורה איתנו ואם אנחנו מרגישים את השריפה בקליפורניה. עד לרגע זה בכלל לא ידענו שמתחוללת כבר כמה ימים שריפת ענק ממש לידינו. בחו"ל לא ממש שומעים חדשות ולא היינו מעודכנים. ניסינו להבין דרך החדשות ובקבלה של המלון אם…

נחתנו סאן פרנסיסקו ב- 24:00 אחרי 30 שעות של טיסות והמתנות בין הטיסות. זה נשמע הרבה, אבל בדיעבד זה עבר מהר. לקחנו את הרכב ששכרנו, התלהבנו מהגודל והנוחות בתוכו ויצאנו לדרך. נסיעה קצרה והגענו. נכנסנו לחדר במלון עייפים, אך עם זאת מלאי התרגשות ואנרגיה ולא ממש הצלחנו להרדם. מוקדם מאד בבוקר כבר קמנו ויצאנו להכיר…

התרגשות בשיאה. כל אחד מאיתנו מתנהג אחרת ביום הזה שבסופו טסים. יש רשימות של מה אורזים ומה עושים ממש בסוף, ואני מרגישה צורך לצאת, לפגוש, להפרד, להיות עם אנשים אחרים (הרי עוד מעט נהיה כמעט חודש רק ביחד) גם ליאור ואופיר לא בבית עד הרגע האחרון. חיים וגלי בבית. מרגישים צורך דווקא להיות בבית. זה…

  את הפגישה הזאת קבענו לפני שבוע. כמעט כל בוקר שבת אנחנו נפגשים לארוחת בוקר מאוחרת. עד לפני כמה שנים אחריה היינו עושים משהו כיפי ביחד. היום זה כבר לא מובן מאליו. לכל אחת מהבנות יש את התוכניות שלה ולמדתי שאם אני רוצה לקבוע איתן משהו חשוב שאבדוק איתן כמה שיותר זמן מראש. ביקשתי לשריין…

עכשיו כשאנחנו כבר חודש (קצת פחות אצל הילדים הצעירים) בתוך החופש הגדול, אפשר להגיד את זה ללא היסוס. אני פוגשת הרבה מאד הורים שהחופש הגדול מעייף אותם. הם מתרוצצים מפעילות לפעילות, משעשעים את הילדים ודואגים שלא יהיו משועממים מבוקר עד ערב, פותרים מריבות (גם בשלט רחוק) בינהם ודואגים שהמקרר יהיה מלא כל הזמן. אני אומרת…