יפעת דוננברג   052-2585291

אימון, ייעוץ והכוונה למשפחתיות מאוזנת וקשובה - יפעת דננברג | כלים קשובים

אהבה ללא תנאי. זה כל הסיפור…

אהבה בטו בשבטכולנו אוהבים את הילדים שלנו, בזה אין ספק.
עושים בשבילם הרבה, נותנים ומעניקים.
לפני שנולד לנו ילד כבר דמיינו מה הולך להיות, איזה ילד או ילדה הוא או היא יהיו.
התסריטים שהעברנו בדמיון לרוב שונים מהמציאות.
הוא לא אוהב מה שאנחנו אוהבים.
היא לא מתחברת לריקוד או לפיסול כמו שדמיינתי.
הוא לא קשוח ולא תמיד עומד על שלו כמו שמאד חשוב לי שיהיה.
היא לא דעתנית כמו שנראה לי שצריך שתהיה במציאות של היום.
כבר בגיל מאד צעיר באה לידיי ביטוי האישיות של הילד עצמו.
בגיל ההתבגרות זה השלב ההתפתחותי בו הילד בונה את הזהות העצמית.
כדי שזה יקרה, חשוב שהוא ידע מי הוא? מה החוזקות שלו? במה הוא מיוחד.
לכבוד ט"ו בשבט מצאתי סיפור מרגש עם מסר שנוגע בדיוק בנקודה החשובה הזאת

העץ שגדל לרוחב
היה היה אדם שהחליט לטעת במקביל לביתו גדר חיה מעצים. הוא קנה עשרה שתילים מובחרים של ברוש ושתל אותם בשורה ישרה. הוא השקיע. השקה ודישן את השתילים והללו באמת גדלו לאט זקופי קומה, ישרים והדורים . כולם … חוץ מעץ אחד. אחד העצים לא הלך בתלם, הוא גדל לצדדים במקום כלפי מעלה והפר את האיזון והיופי המיוחד של כל הישוב. האיש לא אמר נואש. "אם אין השתיל גדל כראוי – אעזור לו לגדול". לשם כך קצץ את ענפיו שבלטו לצדדים ולרוחב , ומשזה לא הועיל אף קשר חבל סביבו הכול על מנת לישר אותו ,אך העץ העץ המשיך לשאת את ענפיו לכל עבר. הדבר העלה את כעסו של האיש , הוא חזר למשתלה בה קנה את השתילים ואמר לגנן :"קניתי אצלך שתילים במיטב כספי , כולם גדלים לגובה ולתפארת, כמו שציפיתי מהם , רק אחד מפריע לי , הוא לא גדל כמו כולם , מדוע ? מה קרה לו ?"הגנן הלך לראות במו עיניו את העץ הסורר, וכשראה אותו הצטחק ואמר: "עכשיו אני מבין , בין כל עצי הברוש השתרבב שתיל אחד של אזדרכת , עץ האזדרכת ענפיו תמיד משתרעים לרוחב, ובזכות זה הוא נותן צל טוב, והוא גם ניחן בפרחים יפים , בוודאי שמת לב…
אני? וכי איך יכולתי להבחין בפרחים , כשכל הזמן התאמצתי לגדוע וליישר את הענפים, כדי שיצמחו בדיוק כמו השאר ?"
הופתע האיש , "כלומר לי בראש הייתה תוכנית של ברוש, לכן לא יכולתי לראות את היתרונות של האזדרכת, אך גם ברוש לא היה לי, כך שיצאתי קרח מכאן ומכאן"
ואנחנו ההורים? כמה פעמים ללא משים, אנו מתייחסים ל"אזדרכת" שלנו כאל "ברוש" .מוכר? או אז, הילדים חווים אותנו רוצים אותם אבל על תנאי. לליבו של הילד מתגנב החשש האם אוהבים אותי גם כאשר אני רב עם אחי? לא מתפשר? לא מוותר? מנדנד? בוכה?…
או שמא רק אם אעמוד בציפיות אני שווה, רצוי ומקובל. הם רוצים אותי, אבל אחרת קצת יותר מתחשב, קצת פחות רגיש, קצת יותר עוזר, קצת פחות מדבר. קבלה ללא תנאי זו דרך לאפשר לילד להיות הוא, לצמוח ולהרגיש שייך.
האם אותנו כילדים קיבלו ללא תנאים?
האם אתם מצליחים להעביר לילדים שלכם את המסר שאוהבים ורוצים אותם ללא תנאי?
האם תמיד אתם מצליחים?
האם זה יעד אפשרי?
נקודה למחשבה…
מאחלת לנו חג ט"ו בשבט שמח.
שנה של פריחה והתחדשות

מזומנים לקרוא על הסדנאות הקרובות להורים – לחץ כאן