יפעת דוננברג   052-2585291

אימון, ייעוץ והכוונה למשפחתיות מאוזנת וקשובה - יפעת דננברג | כלים קשובים

כשאמא אומרת לא ואבא מסכים

היי חברים,

בעקבות פוסט בשבוע שעבר בנוגע לקשר בין זוגיות טובה להצלחה של ילדים, הגיעו אלי שאלות שעיקרן היה- אז מה עושים כשלא מסכימים?
שאלה מצויינת! 
שני אנשים, משני בתי שונים, שתי תרבויות שונות, עם תפיסת עולם שונה מתחברים בשם האהבה ובונים יחד בית.
ברור שיהיו אי הסכמות
זה לגמרי טבעי ואפילו נחוץ לגדילה ולהתפתחות האישית של כול אחד מאיתנו.
העיניין המהותי הוא – איך מתמודדים עם אי ההסכמות?
הורים שמגיעים אלי שואלים לא אחת, מי משנינו צודק ואיך לייצר חזית אחידה מול הילד?

בית ומשפחה זו לא זירת קרב ולא צריך לייצר חזית מול הילדים.

בית יכול להכיל סגנונות הורות שונים.
כל אחד מאיתנו ההורים בא מרקע שונה והוא עצמו אדם אחר והילדים רק מרוויחים מהעובדה שהם רואים שאפשר להתמודד עם סיטואצייה בדרכים שונות. אם לא מדובר בהתנהגות חריגה  (שצריך לערב בה את הרווחה) אפשר לשחרר שליטה ולתת להורה השני להתנהל בדרך שנכונה עבורו בזמן שהוא מתנהל מול הילדים.

על אהבה, זוגיות והצלחה של ילדיםהעבודה האמיתית שלנו היא לתת דוגמה לילדים על הדרך שבה אנחנו מקבלים ומכבדים את השונות בינינו.
מכבדים את האחר גם אם הוא חושב אחרת מאיתנו.
הילד צריך עקביות מול כל הורה, לאו דווקא עקביות בין שני ההורים.
הורה שהתחיל במשימה כלשהי עם הילד יסיים אותה איתו.
כמעט בכל בית לאחד ההורים יש פתיל יותר קצר והוא ממהר להרים את הקול, לאיים או להעניש. כשהילד רץ אלינו להתלונן, כדאי להגיד "זה בינך ובין אמא/אבא. אני סומך/כת עליכם שתסתדרו".
עם זאת כדאי מאד לנצל את היתרון שבשניים ולדבר על הדברים.
גם פה, הסוד הוא בתקשורת קרובה ומקרבת.
שיחה ממקום מכבד ומקשיב שרוצה ללמוד על האחר ולהבין את המניעים שלו.

אני באופן אישי למדתי לשחרר הרבה מאד דברים לא חשובים באמת מתוך למידה והסתכלות על ההתנהלות של בן הזוג שלי עם הילדים.
הורה אחד איטי יותר והאחר מזרז, הורה אחד משחק יותר והאחר מתקתק.
זה לא דווקא אחד טוב יותר מהאחר. זה פשוט אחר.
אין כאן טוב או רע. שנינו בסדר.
אחרי הכול אם שנינו היינו אותו דבר, ייתכן שאחד מאיתנו היה מיותר. לא?

מה עושים כשיש סוגיה חשובה באמת? – כזאת שהיא קו אדום-

משהים.
לא נותנים תשובה מיד. אומרים לילד משהו כמו "אני ואמא/אבא נדבר ונחזור אליך עם תשובה"
מוצאים ביננו את התשובה שנכונה לשנינו.
ככה יגדלו בבית שלנו ילדים שמכבדים את האחר ושמבינים הלכה למעשה שאין דרך אחת לעשות את הדברים. הם עצמם יהיו אנשים שיש להם את הכוח הפנימי לבחור את הדרך שנכונה עבורם.
מה דעתך?
אפשרי עבורך?

אשמח לענות על שאלות, תהיות, או לקרוא מה יש לך להגיד בעיניין.

נשתמע,
יפעת 🙂