אמאאאאא, תגידי לאבא! הוא לא מרשה לי…
היי,
לעיתים קרובות מתמיד מגיעים אלי הורים שלא מסכימים בינהם על דרך החינוך.
ושואלים אותי מי משניהם צודק או, איך לייצר חזית אחידה מול הילד כשאנחנו לא מסכימים?
אבל אין בזה בכלל צורך.
בית ומשפחה זו לא זירת קרב ולא צריך לייצר חזית מול הילדים.
בית דמוקרטי אמור להכיל שני סגנונות הורות שונים.
כל אחד מאיתנו ההורים בא מרקע שונה והוא עצמו אדם אחר והילדים רק מרוויחים מהעובדה שאפשר להתמודד עם סיטואצייה בדרכים שונות.
הם רק מרוויחים מהעובדה שגם אמא וגם אבא מעורבים בחינוך שלהם.
אם לא מדובר בהתנהגות חריגה (שצריך לערב בה את הרווחה) אפשר לשחרר שליטה ולתת להורה השני להתנהל בדרך שנכונה עבורו.
העבודה שלנו היא לתת דוגמה לילדים על הדרך שבה אנחנו מקבלים ומכבדים את השונות בינינו.
מכבדים את האחר גם אם הוא חושב אחרת מאיתנו.
הילד צריך עקביות מול כל הורה, לאו דווקא עקביות בין שני ההורים.
הורה שהתחיל במשימה כלשהי עם הילד יסיים אותה איתו.
כמעט בכל בית לאחד ההורים יש פתיל יותר קצר והוא ממהר להרים את הקול, לאיים או להעניש. כשהילד רץ אלינו להתלונן, כדאי להגיד "זה בינך ובין אמא/אבא. אני סומך/כת עליכם שתסתדרו".
עם זאת כדאי מאד לנצל את היתרון שבשניים ולדבר על הדברים. שיחה ממקום מכבד ומקשיב שרוצה ללמוד על האחר ולהבין את המניעים שלו. (אחרי שהעניין נרגע כמובן)
אני באופן אישי למדתי לשחרר הרבה מאד דברים לא חשובים באמת מתוך למידה והסתכלות על ההתנהלות של בן הזוג שלי עם הילדים.
הורה אחד איטי יותר והאחר מזרז, הורה אחד משחק יותר והאחר מתקתק. לאחד חשובים יותר דברים מסויימים ולאחר דברים אחרים.
זה לא דווקא אחד טוב יותר מהאחר. זה פשוט אחר.
אין כאן טוב או רע. שנינו בסדר. אחרי הכל אם שנינו היינו אותו דבר, ייתכן שאחד מאיתנו היה מיותר.
בכל זאת, מה עושים כשיש סוגיה חשובה באמת?
משהים.
לא נותנים תשובה מיד. אומרים לילד משהו כמו "אני ואמא/אבא נדבר ונחזור אליך עם תשובה"
מדברים ביננו בשקט בזמן ובמקום שהכול רגוע מסביב ומוצאים את התשובה שנכונה לשנינו.
ככה יגדלו בבית שלנו ילדים שמכבדים את האחר ושמבינים הלכה למעשה שאין דרך אחת לעשות את הדברים. הם עצמם יהיו אנשים שיש להם את הכוח הפנימי לבחור את הדרך שנכונה עבורם.
מה דעתך?
אפשרי עבורך?
אשמח לענות על שאלות, תהיות, או לקרוא מה יש לך להגיד בעיניין.נשתמע
יפעת 🙂
לעיתים קרובות מתמיד מגיעים אלי הורים שלא מסכימים בינהם על דרך החינוך.
ושואלים אותי מי משניהם צודק או, איך לייצר חזית אחידה מול הילד כשאנחנו לא מסכימים?
אבל אין בזה בכלל צורך.
בית ומשפחה זו לא זירת קרב ולא צריך לייצר חזית מול הילדים.
בית דמוקרטי אמור להכיל שני סגנונות הורות שונים.
כל אחד מאיתנו ההורים בא מרקע שונה והוא עצמו אדם אחר והילדים רק מרוויחים מהעובדה שאפשר להתמודד עם סיטואצייה בדרכים שונות.
הם רק מרוויחים מהעובדה שגם אמא וגם אבא מעורבים בחינוך שלהם.
אם לא מדובר בהתנהגות חריגה (שצריך לערב בה את הרווחה) אפשר לשחרר שליטה ולתת להורה השני להתנהל בדרך שנכונה עבורו.
העבודה שלנו היא לתת דוגמה לילדים על הדרך שבה אנחנו מקבלים ומכבדים את השונות בינינו.
מכבדים את האחר גם אם הוא חושב אחרת מאיתנו.
הילד צריך עקביות מול כל הורה, לאו דווקא עקביות בין שני ההורים.
הורה שהתחיל במשימה כלשהי עם הילד יסיים אותה איתו.
כמעט בכל בית לאחד ההורים יש פתיל יותר קצר והוא ממהר להרים את הקול, לאיים או להעניש. כשהילד רץ אלינו להתלונן, כדאי להגיד "זה בינך ובין אמא/אבא. אני סומך/כת עליכם שתסתדרו".
עם זאת כדאי מאד לנצל את היתרון שבשניים ולדבר על הדברים. שיחה ממקום מכבד ומקשיב שרוצה ללמוד על האחר ולהבין את המניעים שלו. (אחרי שהעניין נרגע כמובן)
אני באופן אישי למדתי לשחרר הרבה מאד דברים לא חשובים באמת מתוך למידה והסתכלות על ההתנהלות של בן הזוג שלי עם הילדים.
הורה אחד איטי יותר והאחר מזרז, הורה אחד משחק יותר והאחר מתקתק. לאחד חשובים יותר דברים מסויימים ולאחר דברים אחרים.
זה לא דווקא אחד טוב יותר מהאחר. זה פשוט אחר.
אין כאן טוב או רע. שנינו בסדר. אחרי הכל אם שנינו היינו אותו דבר, ייתכן שאחד מאיתנו היה מיותר.
בכל זאת, מה עושים כשיש סוגיה חשובה באמת?
משהים.
לא נותנים תשובה מיד. אומרים לילד משהו כמו "אני ואמא/אבא נדבר ונחזור אליך עם תשובה"
מדברים ביננו בשקט בזמן ובמקום שהכול רגוע מסביב ומוצאים את התשובה שנכונה לשנינו.
ככה יגדלו בבית שלנו ילדים שמכבדים את האחר ושמבינים הלכה למעשה שאין דרך אחת לעשות את הדברים. הם עצמם יהיו אנשים שיש להם את הכוח הפנימי לבחור את הדרך שנכונה עבורם.
מה דעתך?
אפשרי עבורך?
אשמח לענות על שאלות, תהיות, או לקרוא מה יש לך להגיד בעיניין.נשתמע
יפעת 🙂
הורות
הדרכת הורים
