הילד שלי לא יודע להפסיד בכבוד
"הוא לא מוכן לשחק, אלא אם הוא יודע שהוא ינצח"
"אם הוא מפסיד במשחק הלך הערב. הוא מעיף הכול, בוכה, מצוברח וכועס עד שנרדם"
"אי אפשר לשחק איתו, הוא לא מטכן להפסיד"
מכירים את זה?
הורים רבים מגיעים אלי לקליניקה ומתארים ילד תחרותי שלא מוכן לקבל מצב שהוא לא מנצח.
ילד שחווה הפסד ככישלון ובכלל כול חוסר הצלחה מביא אותו לתסכול גדול.
ילדים רוצים לנצח, זה ברור. (גם מבוגרים)
כול אחד שנכנס למשחק היה רוצה לצאת מימנו כשידו על העליונה.
אבל מה עושים עם ילדים שרוצים רק לנצח?
המשפחה היא מעבדה.
מעבדה לחיים האמיתיים שמחוץ לבית.
כהורים, אנחנו מתלבטים הרבה פעמים איך לשחק עם הילד שלנו.
ואם הוא מתקשה לחוות תסכול, הרבה פעמים נמנע מלהכנס איתו למצבים שיש סיכוי שיתעורר בהם תסכול.
כשהילד צעיר לעיתים קרובות במשחקים שדורשים מיומנויות קוגניטיביות גבוהות יותר יש לנו יתרון עליו (עד גיל מסויים) אז מה לעשות?
לא לשחק?
לתת לו לנצח?
לשחק בכאילו?
אני אומרת לא!
ממשחק לומדים הרבה מאד.
הרבה יותר ממה שהמשחק נועד אליו.
מיומנויות של סבלות, התמודדות עם חוקים, הקשבה, התמודדות עם כישלון, עם הצלחה, המתנה לתור שלי, פרגון לאחר…
כל אלה מיומנויות מאד חשובות לחיים בכלל. וכל זה אפשר ללמוד דרך משחק.
במשחק יש חוקים.
מעצם טיבו של המשחק לרוב יש בו מנצחים ומפסידים. גם הניצחון וגם ההפסד מאתגרים את הילד רגשית.
חשוב לנו שהילד שלנו יפתח תחרותיות.
תחרותיות גורמת לנו לעשות מאמצים, להשקיע, לצאת מאזור הנוחות שלנו.
כשהתחרותיות מידתית היא מדרבנת אותנו לשאוף להישגים.
אז מה עושים?
אם אני יודעת שהילד שלי מתפרץ ומתעצבן כשהוא מפסיד במשחק, כדאי שאשאל אותו מראש, לפני שמתחילים לשחק: "מה יקרה אם לא תנצח?" "איך תרגיש?" "מה תעשה?"
כשהילד יהיה מוכל מראש לאפשרות הזאת ידע איך הוא בוחר להתנהג כך או אחרת ויש סיכוי שיהיה לו יותר קל ליישם.
אם חשוב לנו ללמד את הילד שלנו להיות אמיתי, אותנטי וישר חשוב מאד שאנחנו נהיה כאלה.
ילדים יודעים, מרגישים מתי אנחנו משחקים באמת ומתי משקרים.
השאלה – איזה ילד אנחנו רוצים לגדל? היא שאלה קריטית במקרה הזה.
אנחנו יודעים שכדי להצליח בחיים צריך לדעת גם להיכשל, גם לעשות, לא להצליח וללמוד מזה.
מצד שני, זה לא תמיד הוגן, שמבוגר משחק מול ילד.
לכן, אני ממליצה להתחיל ממשחקים שאנחנו והילד שווים בהם.
לדוגמה משחקי מסלול. המספר שיוצא בקובייה לא תלוי בגיל.
סולמות וחבלים.
משחקים שמעודדים שיח רגשי כמו "משימות מהלב".
מה שחשוב הוא להנות מהמשחק, מהדרך.
איך עושים את זה?
פשוט מאד, נהנים 🙂
צוחקים, מעודדים אחד את השני תוך כדי משחק, גם כשפחות מצליחים, משתפים ברגשות.
אנחנו כמודל. אנחנו עצמינו נהנים מלשחק איתם ומראים את זה.
בהמשך הילד יבקש לשחק איתנו גם משחקים שדורשים חשיבה ואסטרטגיה.
ילד שנהנה לאתגר את עצמו וכבר יודע להנות מהמשחק, גם כשהוא מפסיד מעדיף לשחק עם חזקים מימנו, כדי להשתפר.
לנצח באמת אדם אחר שנתפס בעיניי חכם או בוגר מימני זה משמח ומעלה את הדימוי העצמי הרבה יותר מלשחק עם משהו שאני בכל מקרה מנצח אותו.
והעיקר,
לשחק,
לשחק,
לשחק.
ולהנות 🙂
