מי נתן להם מסכים?

 

כשהפכתי לאמא, (לפני כמעט 21 שנים) היו מחקרים שהוכיחו שחשיפת ילדים רכים לקלטות צבעוניות עם צעצועים קופצניים, כשברקע מתנגנת לה יצירה של מוצארט, תשביח ותפתח את מוחם הצעיר לא רק לתפארת מדינת ישראל, אלא גם לטובת האנושות כולה.
באותה תקופה, לצדו של ערוץ הילדים הוותיק, עלה לאוויר גם ערוץ לפעוטות (הופ) ובעקבותיו עלו ופרחו ערוצים נוספים לתינוקות, שהמשותף לכולם הן תוכניות של מוזיקה וצעצועים מתנועעים.
האינסטינקט האמהי שלי אמר שחשיפה למסך מרצד בגיל כל כך צעיר לא יכולה להיות טובה לתינוק, אבל הייתי במיעוט.
התינוקות של היום חשופים למסכים כבר בגיל מאד מאוד צעיר ורגילים לראות מול העניים דמויות צבעוניות מרצדות כל הזמן תוך השמעת קולות.
יש חוקרים הסוברים שזו אחת הסיבות לעלייה בקשיי הקשב אצל ילדים.

כך או אחרת, ברור לכולם שחשיפה בלתי מבוקרת של ילדים למסכים גורמת נזק.
חלק מהתפקיד ההורי שלנו הוא השגחה. אנחנו משגיחים באופן טבעי על הילדים שלנו מפני סכנות.
שלא ידבר עם זרים, שלא יחצה את הכביש לבד, שלא יגע באש או בחשמל, שלא יחתך מסכין חדה.
ומה עם השגחה על הנפש שלהם?
גם זה כמובן התפקיד שלנו.
חשוב מאד שאנחנו כהורים נפעיל שיקול דעת בכל פעם שאנחנו מאפשרים לילדים לראות תכניות או לשחק במחשב.
לקבוע גבולות: אין חשיפה למסכים אחרי השעה שמונה בערב, או לפחות שעתיים לפני זמן השינה.
לילדים צעירים, עדיף שזמן החשיפה למסכים לא יעלה על שעה עד שעתיים ביום.
להגדיר בבית זמנים "נקיים". זמני ארוחות, משחקים משותפים או כל זמן משפחתי אחר שמחליטים עליו.
לקבוע תכנים: תכנים אלימים, קופצניים, או מרצדים טובים פחות, והאחריות היא עלינו ההורים לסייע במציאת התוכן הנכון, לדעת במה הם צופים.

אצל ילדים בוגרים יותר כשרוב הצפייה נעשית בסמארטפון חשוב שנדע את הסיסמה. לא כדי לחטט, בהחלט כדי להשגיח.
להציע אלטרנטיבה: החליפו זמן מסכים בזמן משפחה: משחקי קופסה, משחקי כדור, הקראת סיפור, שיחת טלפון עם סבתא וסבא, בישול או אפייה במשותף או טיול עם הכלב, עדיפים בהרבה מישיבה איש תחת מסכו האישי.

מודל אישי: כמו בכל דבר שקשור בחינוך. למודל האישי יש משמעות רחבה הרבה יותר מימה שנראה.
הילדים שלנו שומעים מה שאנחנו אומרים להם, אבל מבינים הרבה מעבר למילים.
איך שאנחנו מתייחסים למסכים השונים בחיינו משפיע מאד על איך שהם יתייחסו.
אם אנחנו נתנתק מהמסך כשאנחנו איתם, אם לא נכניס את הטלפון לחדר השינה, אם לא נרבוץ שעות מול הטלוויזיה, הבקשה שלנו מהם
תהיה לגיטימית והם גם יוכלו לראות הלכה למעשה, איך עושים את זה אחרת.

בואו נזכור.
המסכים כאן. הם נמצאים כל הזמן בכל מקום.
הם חלק ממציאות חיינו.
יש בזה גם הרבה מאד דברים טובים.
בכל מקרה זאת המציאות ואיתה ננצח!