פיצוי ורחמים מול תחושת יכולת – אווירה משפחתית
אווירה משפחתית.
בפוסט הקודם התחלתי לכתוב על אווירה משפחתית בהיבט של גמישות מול נוקשות.
הילדים שלנו חיים במרחב שיצרנו בבית שלנו, הם נושמים את האווירה בבית ולומדים מאתנו בכל רגע נתון.
בדיוק כשם שאנחנו למדנו מהמודל ההורי שחווינו כשהיינו ילדים כך גם ילדינו…
אווירה משפחתית היא אחד משלושת הגורמים המשפיעים על אישיותו ובריאותו הנפשית של הילד שלנו.
אווירה משפחתית היא "מזג האוויר" המשפחתי.
קשה להגדיר אווירה משפחתית, אבל קל להרגיש אותה.
הפעם בחרתי להתייחס לאווירה משפחתית ברווח בין אווירה של רחמים ופיצוי מול אמפתיה ובניית כוח.
אני זוכרת, כשהבת שלי הייתה צעירה, היא הייתה רזה מאד וקטנת מימדים באופן מיוחד. בשלב מסויים שמתי לב שאנחנו עושים בשבילה הרבה פעמים דברים שהיא יכולה לעשות בעצמה.
נכון, כדי שהיא תעשה בעצמה נדרשו מימנה מאמצים רבים יותר מלאחרים בגילה, ומאתנו נדרשה הרבה יותר סבלנות, אבל בכול זאת, אילו אנחנו היינו מתאפקים והיא הייתה מתאמצת ומנסה שוב ושוב הייתה ללא ספק מצליחה.
זה בא לידיי ביטוי בזה שהיינו מרימים אותה יותר על הידיים גם כשכבר יכלה ללכת, סוחבים עבורה דברים, מאכילים אותה ועוד…
בעצם ההתנהגות הזאת שימרנו את תחושת חוסר המסוגלות שלה והיא עצמה ביקשה שנעשה עבורה דברים שלא התחשק לה להתאמץ ולעשות בעצמה.
זה נמשך עד ששמנו לב.
עד ששמנו לב שהיא מתחילה לחשוב על עצמה כקטנה, חלשה ולא מסוגלת.
אז, למדנו להיות מודעים לזה ושינינו גישה והתנהגות.
החיים לא תמיד פשוטים והמציאות מזמנת לנו הרבה מאד אתגרים, שינויים ומשברים:
גרושים, מעבר דירה, אח חדש, מצב כלכלי קשה, מחלה של משהו מבני המשפחה או אפילו שעות רבות של ההורים מחוץ לבית.
מאד קל וטבעי לרחם על הילדים שלנו.
אנחנו אוהבים אותם, רוצים רק טוב עבורם.
ובעיקר כול כך רוצים להקל עליהם.
בכול זאת,
הורים שמסתובבים בהרגשה שהעולם קשה והילד מסכן ולכן צריך לעשות בשבילו, להקל עליו ולפצות אותו, הופכים את הילד עצמו לרודן, שתלטן שממשיך לדרוש פיצוי ורחמים מהסביבה על הסבל שלו.
ילדים כאלה מפתחים אמונה על עצמם שאומרת:
"אני חלש"
"אני לא מסוגל"
"החיים לא הוגנים"
"צריך להתחשב בי"
ומשם הדרך לתחושה של דימוי עצמי נמוך, רחמים עצמיים ותחושת קיפוח קצרה.
תחושות אלה מובילות לדפוסי התנהגות כמו: אי לקיחת אחריות, צפייה שיפתרו עבורם את הבעיות והמון קיטורים ותלונות.
האלטרנטיבה היא לפעול ולהתמודד ולצמוח גם מיתוך הקושי.
לחזק את החוזקות.
לראות, לאהוב ולהודות על ה"יש".
ולעודד כול צעד בדרך.
רק שלא נתבלבל – חשוב לגלות אמפתיה, להביע רגשות, לדבר גם על הרגשות הקשים, לכאוב, לכעוס, להצטער. כול זה חשוב מאד- אך אין צורך לרחם.
איך יוצאים ממעגל הרחמים ומהצורך לפצות?
אם נעצור רגע ונחשוב:
איזה ילד אנחנו רוצים לגדל?
איך היינו רוצים שהילד שלנו יתמודד עם אתגרי החיים?
יהיה לנו קל יותר להימנע מרחמים, להבנות מהכוחות, לעודד את הילד ולהראות לו את הכוחות שלו.
לעיתים זה לא פשוט בכלל אך מתוך תהליך של התבוננות ובחירה זה בהחלט אפשרי
מאחלת לנו סוף שבוע מחזק ומגבש ❤.
מזמינה אתכם לסדנה לתכנון מסלול מחדש
סדנה שתהיה הוויז המשפחתי שלכם.
אחריה תדעו לאן אתם מצעידים את המשפחה שלכם ומה לעשות כבר עכשיו כדי להגיע לשם.
ואז, גם כשיש אתגר או שינוי בדרך, קל לחשב מסלול מחדש.
