#מסע _משפחתי – עוד שבוע זה קורה!

 

את הפגישה הזאת קבענו לפני שבוע.
כמעט כל בוקר שבת אנחנו נפגשים לארוחת בוקר מאוחרת. עד לפני כמה שנים אחריה היינו עושים משהו כיפי ביחד. היום זה כבר לא מובן מאליו. לכל אחת מהבנות יש את התוכניות שלה ולמדתי שאם אני רוצה לקבוע איתן משהו חשוב שאבדוק איתן כמה שיותר זמן מראש.
ביקשתי לשריין בין שעתיים לשלוש. ליאורי ביקשה להקדים את שעת הפגישה, כדי שתוכל לנסוע לקראת הצהריים. כולנו הסכמנו. גמישות כבר התגלתה פה כצעד ראשון. (לא מובן מאליו שאופיר תסכים להתעורר בשבת לפני 10:00)
מטרת הפגישה הייתה בעיקר לעשות תאום ציפיות ביננו לגבי מה הולך להיות ואיך אנחנו רוצים שהטיול יהיה לנו. ובין היתר גם לעבור על המסלול, לבדוק אם יש שינויים נוספים שמשהו מבקש ועוד ניתן לעשות.
את יעד הטיול קבענו יחד. אני רציתי יעד במזרח (משהו קליל עם הרבה טבע) הן ביקשו ארה"ב. הנימוק שלהן היטה את הכף לטובתן. "זה לא מסלול שנעשה כנראה עם חברים".
החלטנו על החוף המערבי. יעד שיש בו גם הרבה נופים טבעיים וגם עיר.
בהמשך, חשבתי לוותר על ניו יורק (התחברתי לנימוק שלהן ואמרתי שבטח לשם עוד נגיע מתישהו בנפרד). הפעם הטיעון שלהן היה "לניו יורק לא טסים רק פעם בחיים". וככה הוספנו גם טיסה פנימית לניו יורק וארבעה ימים נוספים.
המחשבה שליוותה את הטיול הזה הייתה שזה הטיול המשמעותי האחרון שלנו בהרכב הזה.
בפעם הקודמת שנסענו יחד ליותר משבוע היה כשליאור סיימה את התיכון לפני ארבע שנים. שנת שירות, שירות צבאי והנה אנחנו בטיול משפחתי של אחרי הצבא.
עד שאופיר וגלי ישתחררו גם הן יעברו עוד 5 שנים נוספות. מי יודע מה יהיה עד אז…
המטרה העיקרית במסע המשפחתי הזה להנות מהביחד המשפחתי. ליצור חווייה משפחתית חיובית, זיכרון משפחתי חזק שיעלה חיוך על פנינו המשפחתיים כל פעם שנזכר בו.

לפני חצי שנה אחרי שקנינו את הכרטיסים חילקתי את היעדים וחשבתי (לתומי) שכל אחד מאיתנו יבחר יעד, יקרא עליו, יתמקד בו ויוביל אותנו בו. זה לא ממש עבד. רק אופיר שלקחה על עצמה את ניו יורק תכננה את הימים שלה.
ליאור שמתוקף תפקידה כל השנה מובילה ומארגנת העדיפה להגיע ולהיות מובלת הפעם וגלי בחרה להגיד שלא משנה לה. היא בסדר עם כל מה שנחליט.
התחלתי לבנות את המסלול לבד ואחרי כמה ימים של קריאה, תכנון והתברברות פניתי ל"איילת המטיילת" שתעזור לנו להכניס את כל מה שאנחנו רוצים לטיול אחד ברור.

הפגישה המשפחתית שנקבעה ל- 10:00 התחילה רק ב- 10:30.
ביקשתי מכל אחד שירשום על פתקי ממו שני דברים שהוא רוצה שיהיו בטיול שלנו ו- 2 דברים שהוא מבקש שלא יהיו.
גלי: "אוףףף, אמא, למה לרשום? אני אגיד בע"פ. בואי נעשה סבב. בואי נזרום…"
היססתי.
לחץ קל גם מאופיר ו… ויתרתי.
התחלנו סבב.
חיים פתח את הסבב (הוא הבטיח מראש לשתף פעולה)
שתהיה התחשבות, גמישות, צחוק…
שיהיה רגוע.
שתהיה התחשבות (שוב)
שלא יהיו איחורים (מבט על אופיר שקשה לה יותר לקום בבוקר)
שתהיה התחשבות בזמן אמבטיה (מבט על אופיר שאוהבת מקלחות ארוכות)
ו… למה מסתכלים עלי? אני לא משחקת! לא אומרת כלום! דלגו עלי!
אני מבינה שטעיתי כשהסכמתי שנעשה בע"פ.
העיניינים נרגעים.
מזכירה שרק עכשיו אמרנו שאנחנו רוצים שתהיה התחשבות, גמישות, צחוק…
ליאור אמרה בעיניים בורקות (כאילו בדרך אגב) שהיא כבר מתגעגעת הבייתה. אפשר להבין. כבר ארבע שנים היא לא ממש גרה בבית ועסוקה בעינייניה, היא אוהבת את השגרה שלה ומשאירה בבית חבר, עבודה שהיא אוהבת ואת הכלב האהוב שלה.
היא כמובן שמחה על ההזדמנות לנסוע איתנו, אבל ברור לה שיהיו קטעים שהיא תתגעגע. – פה תדרש הכלה מיוחדת מצידנו.
ממשיכים…
דיברנו על דמי כיס. הטיול על חשבונינו (תכננו והתכוננו לזה) אבל כל אחת יכולה להמיר איזה סכום שהיא רוצה ויכולה לדולרים על מנת שיהיו לה דמי כיס שם למטרות שהן לא חלק מההוצאות השוטפות. כמו בבית. בילויים וביזבוזים אישיים.
הנושא הבא היה הנפיץ ביותר- הטלפון – מתי כמה ולמה.
בנסיעות מוסיקה לכולם ביחד (אופיר מכינה פיליסט) אין מצב לאוזניות.
במסעדות עד שהאוכל מגיע אפשר להתחבר החוצה וכשאוכלים הטלפון לא לידינו (כמו בבית).
ובערב במלון כמובן שאפשר להתחבר החוצה.
העובדה שאנחנו צפויים להיות כל הזמן ביחד מחייבת אותנו לכבד את הלבד בזמנים מסויימים.
דיברנו בעיקר על איזון.

שיתפתי שוב בזה שאני מתכוונת לכתוב מעין בלוג על המסע המשפחתי שלנו ושאלתי אם יש התנגדויות (כבר בשלב הרעיון סיפרתי להם) בהתחלה, ביקשו בלי שמות, עכשיו כבר הסכימו שזה יהיה כמו שזה.
ואז הגענו לחלק הקל- המסלול. קראנו יחד כולנו את המסלול המסודר שאיילת שלחה, לא היו התנגדויות מיוחדות. עברנו על הנקודות במפה. הראיתי להם באתר של booking את מקומות הלינה שהזמנתי לנו וההתרגשות הייתה בשיאה.
התפזרנו עם תחושת ציפייה לשבוע הבא.
חיים ואני נשארנו עוד קצת עם הספר והמפות, אופיר המשיכה לעבוד על קישורים ורכישת כרטיסים שהחלטנו להזמין מראש.
נרגשת לקראת השבוע הבא.
אין לי ספק שהולך להיות כיףףףף במיוחד.